כיום ידוע על שכיחות הצליאק בקרב 10% - 15% מקרובי משפחתו של מאובחן צליאק. מדובר בקרובים מדרגה ראשונה: אב, אם, אח, אחות, בן, בת. יותר מכך: בקרב תאומים זהים, מדברים היום על שכיחות של 85%. מחקר הצליאק זיהה עד כה מספר סמנים גנטיים (HLA) האופייניים לחולי הצליאק. היות שמדובר, כאמור, במחלה אוטואימונית, נראה שגנים אחדים אחראים להופעת צליאק. למרות השערה זו, נכון להיום ידוע רק על גן אחד (גן ל-HLA), שאבחונו מצביע על סיכוי לחלות בצליאק. בפני החוקרים עומדת עדיין משימת חשיפתם של הגנים האחרים. בין הגורמים הסביבתיים, העשויים להשפיע על הופעת המחלה ודרך התבטאותה, ניתן למנות: חלב אם, דלקות במערכת העיכול, ניתוחי בטן. לא נחקרה די הצורך השפעת מתח (STRESS) על הופעת הצליאק, למרות שקיימת סברה שיש קשר.
הטיפול היחיד המרפא לרוב את כל התסמינים (אך אינו מרפא את המחלה), הוא הימנעות קפדנית מאכילת מזונות המכילים גלוטן הכולל ייעוץ תזונתי והקפדה על דיאטה מאוזנת. הדיאטה היא לכל החיים, ולכן חשוב שתספק את כל אבות המזון הנדרשים בכל שלבי החיים. שמירה על דיאטה קפדנית אינה קלה עבור אנשים רבים, במיוחד עבור ילדים ובני נוער. מצד שני, מגבלה זו אינה מפריעה להתפתחות ולגדילה מאחר ולכל מוצרי החיטה יש תחליפים תזונתיים. ההימנעות מאכילת מזונות המכילים גלוטן משפרת מידית את מצבו של החולה ומחזירה לאחר תקופת החלמה את המעי למצבו הרגיל. כמויות זעירות של גלוטן מספיקות ליצירת הנזק הבריאותי. כסיוע לחולי כרסת , תוויות של מוצרי מזון בישראל מציינות במפורש שהם מכילים גלוטן (כאשר זה המצב). למרות זאת, לעתים קשה להקפיד על הימנעות מוחלטת מגלוטן, לעתים מזונות שאמורים להיות נטולי גלוטן מכילים בטעות כמויות קטנות של החלבון.
יובל, סתיו וזוהר, בלוג ממש יפה! :)
השבמחקסיפקתן הרבה מידע על מחלת הצליאק ובהחלט אפשר ללמוד מכך הרבה דברים.
כל הכבוד!